אייל שני פתח השבוע מסעדה כשרה חדשה בתל אביב. היה שווה לחכות לבואה של המלכה.

מאת: דני ססלר

הערב חזרנו ממסעדתם החדשה של אייל שני ושל שחר סגל. מה אגיד…? אם מותר להתנבא בצניעות (ויש צניעות), זאת תהיה המסעדה שבא ירבצו חילוני עם דתי וחילוניות עם דתיות לרוב.
כשהגענו בשעה 8 בערב המקום היה עדיין חצי מלא, או חצי ריק. תוך שעה הוא התמלא לחלוטין, ותוך דקות נוספות התהווה תור. חלק גדול מהממתינים לתורם היו חילונים, או לפחות ללא כיסוי ראש. ישבנו על הבר. הבטתי סביב, והבנתי שמעולם לא ראיתי מחזה כזה. חילונים ודתיים הרגישו טוב באותו מקום. כל אחד וה(אייל)שני שלו. מבחינה חברתית זאת היתה תופעה מאד מעניינת (מה עוד שב"מלכה" החדשה ממשיכים את מה שבמסעדת "ליליות" התחילו; הם מעסיקים במסעדה, מה שמכונה "נוער בסיכון"). בקיצור, מקום מעניין מאד, עם שף, שעובר בין השולחנות ובידו קומקום כסף, ומוזג להם (אישית) "קונסומה או דה פרפום של מרק עוף". לסועדים הנדהמים שחוזים במו עיניהם בכוכב טלויזיה שמשרת אותם. וכל זאת במרחק אמה שלוחה שבקציה מרק העוף הזך והצח (שהיה טיפלה מלוח מדי, אבל זה פרט זניח לעומת הפלא ההוא: שנקרא לו כאן בשם הזמני: "ההולוגרמה המוחשית מ'מסטר שף' ").
והאוכל? (והאוכל). היה וריאציה מתוחכמת אלה-אייל-שני, של אוכל מסורתי יהודי. טוויסט מעניין וייחודי.
פצחנו במנה שהוגדרה בתפריט, "בליני מטיאס. מטיאס עטוף בבליני ענק מבושם באיולי" – והיא היתה כפי שהיא נשמעה. הבליני הרך והענוג תפקד ככלי קיבול מגונן על רוטב איולי ופיסות דג מטיאס. היה טוב. היה מלוח. והיה "משעשע חיך".
ה"גפילטע נגירי סושי. ג'ל דה פרפום דה קרפיון, חזרת אדומה". או בקיצור, גפילטע-פיש היה טוב מאד. בעל מרקם נכון עם ג'ל סמיך ומוכר.
"סלט ביצים עם איולי שום". הביצים היו חתוכות גס, אפשר היה להבדיל בטעם בין החלבון הקשה לחלמונים המפוררים שרוטב האיולי-שום חיבר ביניהם והחזיק אותם מאוחדים.
למנות עיקריות הזמנו מה שנקרא, "סטייק לילה של אונטריב, נמס עטוף במיץ" ומנה נוספת של "שקית מרלאנים מוזהבים" כלשון התפריט המפוייט, וגם ביקשתי וקיבלתי מלפפון חמוץ נוסף, פריך, קשה וטוב. שלם וגאה.
הסטייק היה פרוס לרצועות דקות יחסית שהיו פריכות מאד, ספגו ורוככו יפה על ידי הרוטב השמנמן. מנה בשרית עסיסית ומאד מספקת.
"שקית המרלאנים" הוגשה על נייר אפיה שתחתיתו היתה קרטון קשיח. הם היו שלושה. שלושה דגי מרלאן שטוגנו בשמן עמוק, היו מצוינים. מצוינים כמו שדגים עסיסיים צריכים להיות. פשוט מטוגנים. עם רטבים שומיים וחריין אשכנזי קשוח שהולך בדרך כלל עם הגפילטע-פיש (הרטבים הוגשו לצד הדגים, לא עליהם).
לקינוח, חלק מאיתנו, קינח במוס שוקולד וולרונה, שהיה טוב. לא מתוק מדי, שוקולדי ורך, שהוגש בגלילת נייר פרגמנט, כמו גלידה.
עם הארוחה שתינו יין "סוביניון בלאן", "ירדן", מיקב רמת הגולן. שהיה פריך, צעיר ורענן מאד. היה אחלה. כשלחשתי גם לאייל שני וגם לשחר סגל (לכל אחד מהם בנפרד) ש"המקום הזה יהיה פופולרי בקרב דתיים וחילונים כאחד", שניהם הגיבו בשמחה, "בדיוק לזה אני מכוון את המקום".

לפרטים נוספים על מלכה | כשרות רבנות.

מלכה הכשרה של אייל שני מאחרי הקלעים במטבח